EMID היא שיטה שפותחה על ידי שניר כץ.
השיטה מתבססת על תיאוריית התבנית (גשטלט) לפיה החוויה שלנו בהווה תלויה בתבניות שנוצרו באירועים מוקדמים יותר – אירועים שיצרו בנו מסקנות ואמונות על עצמנו ועל העולם שסביבנו.
אירועים אלה לא נקראים טראומה בשפה המקצועית, אבל בהחלט ניתן לטפל בהם באותם כלים שנמצאו יעילים ביותר לטיפול בטראומה.
מתוך תובנה זו נולדה EMID. הזזת העיניים לכיוונים מסויימים ובצורות מסויימות, מביאה לעיבוד ושחרור של אירועים קודמים וההשפעות שלהם.
השיטה יעילה במיוחד עבור מקרים שבהם אין למטופל ארוע מכונן שהוא מודע אליו שיצר בעיה של פחד/כעס או כל רגש שלילי שמפריע לו ביום-יום, כיוון שבטיפול אנו עובדים גם עם תת המודע, כדי להעלות זיכרונות ואירועים שמטופל לא מודע אליהם. למשל: זכרונות ילדות מוקדמים שכבר אינם "נגישים" (גילאי 0-3, ואפילו זמן העוברות) אנו ניעזר בתחושות הגוף או על ידי תשאול ישיר של תת המודע כדי לאתר זכרונות ואירועים שקשורים לבעיה שמפריעה למטופל. אחר כך על ידי תנועות עיניים ספציפיות בשילוב תשומת לב לפרטים שליליים בארוע, למשל: פעולות שנעשו או לא נעשו בסיטואציה, מחשבות שלי על עצמי ושל אחרים עליי ("אני טיפש", "אני חלש"..), אנחנו מסייעים לשנות את השיח הפנימי של האדם עם עצמו על עצמו ומתוך לעזור לו לבנות תדמית חדשה של ערך ומסוגלות עצמית.
דוגמא לתהליך טיפולי שכזה מופיע במאמר זה >
מהניסיון שלי בקליניקה, השיטה יעילה במקרים שהבעיה היא כללית ולא ברור מה המוקד שממנו נוצרה, או כאשר ידוע שהיו אירועים משמעותיים בגילאים מאוד צעירים, שקשה להיאחז בזיכרון שלהם. למשל: מטופל שמתאר חוויית סכנה תמידית, וצורך לשרוד. ייתכן שנגלה בטיפול שהוא נולד בניתוח חירום קיסרי, על רקע סיבוך ומצוקה בלידה, אבל אין לו זיכרון, תמונה או סיפור שהוא יכול לחבר למידע הזה.
